<h1>ראבי"ה סימן תשס"א</h1>
<h2>דף כב:</h2>
ומכבדין בין המטות וחכמים אוסרים. נראין הדברים דהילכתא כחכמים, ותו דמתניא בבחירתא פרק שלישי. ומפני כבוד מקפידין לכבד ולהשוות גומות, וגזרינן דילמא אתי לאשוויי גומות, כיון דאיכא קפידא, ודמי לאוצר, ואפילו לרבי שמעון חיישינן לאשוויי גומות, וקרוב הדבר לברור, כדאיתא בפרק מפנין. ומיהו פסיק רישיה לא הוי, מדאיבעיא לקמן פרק משילין גבי יום טוב מאי וקאי אהאי ובלבד שלא יגמור את האוצר, ואילו הוה פסיק רישיה לא הוה מיבעיא ליה ביום טוב מאי. וגם הלשון מוכיח דקאמר דילמא אתי לאשווי גומות. ותדע דהא שמואל סבירא ליה בדבר שאינו מתכוין כרב שמעון, כדאיתא בפרק כירה, ואסקינן בפרק המצניע והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון דלכתחלה שרי, ופירש רבינו חננאל בין אכיבוד ובין אריבוץ, ובפרק בתרא דעירובין הלכה שרשיו גבוהים והשתא דקיימא לן כרבי שמעון כולהו שריין, ומדקאמר לה סתמא שמע מינה דהילכתא כוותיה, ושמואל גופיה מוקי למתניתין דריש פרק מפנין שלא יגמור האוצר כרבי שמעון, אלא שמע מינה דחיישינן דלמא חזו גומא ומשוי ליה לתקן האוצר, וכן משמע התם מפירוש רש"י. והכי נמי אמרינן בפרק עושין פסין זימנין חזי לאבוס דמקלקל ואזיל לתקוני, שיש דבר שאדם רגיל להקפיד לתקן. והיינו טעמא דאמרינן בפרק רבי אליעזר אימר תולין הלכה גורפין מלפני הפטם וחכמים אוסרין וכו' ומסקינן אבל באיבוס של קרקע דברי הכל אסור, דקא משוי גומות. ותו אמרינן בהאי פירקא הלכה הקש שעל המטה וכו' אמר רבא טיט שעל גבי רגליו מקנחו בכותל אבל לא בקרקע, ורב פפא פליג עליה ואמר אחד זה ואחד זה [מותר], ואף על גב שרש"י פסק התם כרב פפא, מיהו בשאלתות פרשת אמור אל הכהנים ורבינו חננאל פסקו כרבא וקרוב לבירור הוי. וכן בפרק אלו קשרים הלכה קושרין דלי וכו' מסקנא גבי כלי קיואי בבית אתי לאשוויי גומות. וכן נמי אמרינן בפרק בתרא דעירובין הלכה ממלאין מבור הגולה וכו' נשים המשחקות בתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות, ומילתא דשמואל הוא, אף על גב דשמואל סבירא ליה כרבי שמעון בדבר שאינו מתכוין, בפרק כירה וגם בפרק שמנה שרצים פסק שמואל הלכה כרבי שמעון, ואפילו הכי חייש לאשויי גומות, אלא על כורחך יש כיבוד שמותר ויש כיבוד שאסור. משום רבינו יב"א פירוש דכיבוד אסור לרבי שמעון משום טילטול העפר שהוא מוקצה ואין עליו תורת כלי, והוה ליה כמו צרורות שבחצר דאסור לטלטלן אפילו לרבי שמעון, כדאמרינן בפרק כירה. ובפרק כל הכלים הלכה קנה של זתים וכו' משמע דמכבדות של תמרה הוי דבר שמלאכתו לאיסור, משום דמכבדים בהם ואפילו היכא דאיכא קפידא, אי נמי משום הטילטול, ופליג רבי אליעזר ואמר אף של תמרה מותר לטלטל, דסבירא ליה כרבי שמעון דבר שאינו מתכוין מותר. ובתים שלנו שאינו קפידא כולי האי לכל הפחות (ו)לא מחינן בגוי המכבד מאליו, מכל מקום אין להרגילו בכך דלא ליתי למיטעי. ובענין זה בינותי מדברי רבינו שב"ט ומאבא מרי.
